איטום מאגרי מים נכשל כמעט תמיד בהדרגה, ואפשר לזהות את הכשל הרבה לפני שהוא הופך לזיהום.
הסימנים הם כתמי רטיבות ו"פריחת מלחים" (קרום לבן על הבטון) מבחוץ, ירידת מפלס שאינה מוסברת בצריכה, בועות וקילופים בציפוי הפנימי, ועכירות או ריח חדש במים.
בדיקה מסודרת כוללת סקירה של המאגר כשהוא ריק, בדיקת הצפה ודיגום מים במעבדה מוסמכת.
אם נמצא כשל, מתקנים את האיטום, מבצעים ניקוי וחיטוי מאגרי מים ובודקים את המים שוב לפני שמחזירים אותם לשימוש.
מי-טל חיטוי מערכות מים פועלת מעל עשור בתחום, ועובדת בשיתוף מעבדה מוסמכת על ידי משרד הבריאות.
אנחנו מטפלים במאגרים לצד חיטוי מערכות מים, בדיקות ליגיונלה ודיגום מים, כי איטום תקין ומים נקיים תלויים זה בזה.
רוצים לדעת באיזה מצב המאגר שלכם?
פנו אל מי-טל חיטוי מערכות מים ונתאם בדיקה.

איך יודעים שאיטום מאגרי מים התחיל להיכשל?
הסימנים הראשונים כמעט אף פעם אינם דרמטיים.
לרוב מדובר בכתם רטיבות קטן בנקודה אחת, בדרך כלל ליד חדירת צנרת, ליד פתח הביקורת או בקו שבו נפגשות שתי יציקות בטון.
הנקודה הזו נקראת "תפר יציקה" (המקום שבו בטון חדש נוצק על בטון שכבר התייבש), והיא החוליה החלשה של כל מאגר בטון.
לדברי מאטם ותיק, רוב הכשלים לא מתחילים בסדק גדול אלא בתפר או בחדירת צנרת שנאטמו לא טוב, ורטיבות קטנה בנקודה אחת היא לרוב הסימן הראשון לבעיה רחבה יותר.
מי שמחכה שהכתם יגדל מגלה בדרך כלל שהמים כבר חדרו לבטון ופגעו ב"ברזל הזיון" (מוטות הפלדה שבתוך הבטון), שמחליד, מתנפח ומפרק את הבטון מבפנים.
גם המים עצמם נותנים רמזים.
ירידת מפלס בלילה, כשאין צריכה, מצביעה על דליפה החוצה.
מי שמזהה מים עכורים, משקעים בצבע חלודה או ריח חדש אחרי גשם צריך לחשוד בחדירה פנימה, ולא רק בצנרת הבניין.
| הסימן | מה הוא עשוי להעיד | הצעד הבא |
|---|---|---|
| כתם רטיבות או קרום מלח על קיר המאגר | חדירת מים דרך סדק או תפר יציקה | סימון הנקודה ובדיקה מבפנים כשהמאגר ריק |
| ירידת מפלס ללא צריכה | דליפה בתחתית או בחדירות הצנרת | בדיקת הצפה ואיתור נזילות |
| קילופים או בועות בציפוי הפנימי | ציפוי שאיבד הידבקות ובטון חשוף | הסרה, תיקון ואיטום מחדש בחומר המאושר למי שתייה |
| עכירות, משקעים או ריח במים | חדירת זיהום או שכבת חיידקים על הקירות | דיגום מים, ניקוי וחיטוי |
איך בודקים את המאגר לפני שהמים מתלכלכים?
בדיקה טובה היא תהליך של כמה שלבים, והיא נעשית כשהמאגר ריק ונקי, כי על קירות מכוסי משקעים אי אפשר לראות סדקים.
הביקורת מתחילה בתאורה חזקה ובמעבר על הקירות, הרצפה והתקרה, ועל כל החדירות: צנרת כניסה ויציאה, צינור גלישה, מצוף ופתח ביקורת.
בודקים גם את האוורור ואת האטימה של המכסה, כי דרכם נכנסים אבק, חרקים ומי גשם.
אחרי הסקירה העינית מקישים על הציפוי.
צליל חלול מעיד על אזור שבו הציפוי התנתק מהבטון, גם אם עדיין לא נראה קילוף.
זה כשל שמתפתח בשקט, ובדיקה ויזואלית בלבד תפספס אותו.
השלב הבא הוא "בדיקת הצפה": ממלאים את המאגר עד מפלס קבוע, מסמנים אותו ומוודאים שאין כניסה ויציאה של מים.
אחרי פרק זמן שנקבע מראש, לרוב יממה או יותר, בודקים אם המפלס ירד.
מאגר פתוח מאבד קצת מים באידוי, ולכן מתחשבים בתנאי הסביבה ולא מסתמכים על מדידה גסה.
הבדיקה לא נגמרת בבטון, כי היא צריכה לענות גם על שאלת איכות המים.
לכן אנחנו משלבים דיגום ובדיקות מים במעבדה מוסמכת.
מודדים בדרך כלל חיידקי קוליפורם ו-E.
coli, שארית כלור חופשי ועכירות.
אם הדליפה נראית כמגיעה מהצנרת ולא מהמאגר עצמו, עוברים לאיתור נזילות במערכות מים, כדי לא לאטום בטון שאינו הבעיה.
כדאי לתעד כל ממצא בצילום עם סרגל או מד סדקים לצידו, ולסמן את מיקומו על שרטוט פשוט של המאגר.
כך אפשר לחזור לאותה נקודה אחרי כמה חודשים ולבדוק אם הסדק התרחב.
סדק שנשאר יציב מטופל אחרת מסדק שמתרחב, ובלי תיעוד אי אפשר להבדיל ביניהם.
איך סדק במאגר הופך לחיידקים במים?
יש שלושה מנגנונים עיקריים.
הראשון הוא חדירה ישירה.
במאגר תת-קרקעי, מי תהום וניקוז מגיעים דרך סדק ומביאים איתם חיידקים מהאדמה.
במאגר עילי, מכסה סדוק או אוורור פתוח מכניסים אבק, ציפורים וחרקים.
השני הוא פגיעה במשטח הפנימי.
ציפוי שהתקלף משאיר בטון מחוספס, ועליו נאספים משקעים.
שם נוצר "ביופילם" (שכבה דביקה של מיקרואורגניזמים שנצמדת לקיר ומוגנת מפני כלור).
אפשר לקרוא עוד על כך במאמר על ביופילם במערכות מים: איך מזהים ומטפלים.
שכבה כזו משחררת חיידקים למים גם כשרמת הכלור נראית תקינה בבדיקה מהירה.
השלישי הוא מים עומדים וחום.
מאגר על הגג מתחמם בקיץ, והכלור בו מתפרק מהר יותר.
מים רדודים וחמימים, עם משקעים ושכבת ביופילם, הם סביבה שבה חיידקים מתרבים.
כאן נכנסת גם בדיקת ליגיונלה.
החיידק מתרבה במיוחד בטווח של כ-25 עד 45 מעלות, ואחרי המאגר המים עוברים לדודים, למקלחות ולעיתים למגדלי קירור.
מאגר מזוהם מזהם את כל המערכת שאחריו.
בבניינים עם אוכלוסיות רגישות, כמו מוסדות רפואיים, בתי אבות ובתי מלון, שבהם יש לנו ניסיון עבודה, הבדיקה הזו חשובה במיוחד.
תקנות בריאות העם (איכותם התקינה של מי שתייה ומתקני מי שתייה), התשע"ג-2013, קובעות דרישות לאיכות מי שתייה ולדיגום, ובעל המתקן אחראי לעמוד בהן.
המנגנונים האלה פועלים לעיתים יחד.
סדק קטן מכניס מים, המים פוגעים בציפוי, והציפוי הפגוע יוצר משטח שעליו מצטבר ביופילם.
בגלל השרשרת הזו, מאגר שנראה תקין בבדיקה חד פעמית של המים עלול להיות בעייתי כבר כמה שבועות מאוחר יותר.
לכן בודקים את מצב המבנה ואת איכות המים גם יחד.
מה עושים כשמוצאים כשל באיטום?
הצעד הראשון הוא להפסיק להשתמש במים אם הם עכורים או מריחים, ולהודיע לוועד הבית או למנהל המתקן.
אחרי זה הסדר חשוב, כי דילוג על שלב הופך תיקון לבזבוז.
- ריקון המאגר והסרת משקעים וחומר ביולוגי מהקירות והרצפה.
- סימון כל הסדקים, התפרים והחדירות, והחלטה אם הסדק סטטי או "חי" (כזה שזז עם שינויי טמפרטורה). לכל סוג שיטת תיקון אחרת.
- תיקון ואיטום בחומר שאושר למגע עם מי שתייה, כמו ציפוי צמנטי גמיש או אפוקסי ייעודי. הבטון צריך להיות יבש ומוכן לפי הוראות היצרן, ולציפוי נדרש זמן התקשות לפני מילוי.
- ניקוי וחיטוי מאגרי מים לפני החזרה לשימוש, כדי לסלק שאריות עבודה וחיידקים.
- דיגום חוזר במעבדה מוסמכת, ושחרור המים למערכת רק לאחר תוצאות תקינות.
אם נמצא זיהום שכבר הגיע לצנרת, לא מסתפקים במאגר.
עוברים לחיטוי מערכות מים, כולל חיטוי קווי מים, ובמבנים עם מים חמים גם בדיקה ייעודית לליגיונלה.
אנחנו עובדים לפי התקנים והדרישות של משרד הבריאות, וברק לוינגר, מייסד החברה, מוסמך על ידי משרד הבריאות לטיפול במערכות מים.
בסוף העבודה מקבלים תיעוד של מה שבוצע ושל תוצאות הדיגום.
שאלות נפוצות על כשל באיטום במאגרי מים
כמה תשובות קצרות לשאלות שמגיעות אלינו אחרי הבדיקה הראשונה.
כל כמה זמן כדאי לבדוק את מצב האיטום?
אין תדירות אחת שמתאימה לכל מבנה.
מקובל לשלב סקירה של האיטום בכל ניקוי וחיטוי תקופתי של המאגר, ולהקדים אותה כשמופיעים סימני רטיבות, ירידת מפלס או שינוי באיכות המים. איטום מאגרי מים שנבדק רק אחרי תקלה נבדק בדרך כלל כשהמים כבר התלכלכו.
האם מאגר תת-קרקעי נבדק אחרת ממאגר על הגג?
כן.
במאגר תת-קרקעי הלחץ מגיע מבחוץ, ולכן קשה לראות דליפה פנימה, והסימן הבולט הוא עכירות אחרי גשם.
במאגר עילי הבעיה העיקרית היא חשיפה לשמש, ולכן בודקים סדקי התפשטות, ציפוי שהתייבש, ואת המכסה והאוורור.
האם צריך בדיקת ליגיונלה אחרי תיקון איטום?
לא אוטומטית.
הבדיקה רלוונטית כשהמים ממשיכים למערכת מים חמים, למקלחות או למגדלי קירור, ובמיוחד במבנים עם אוכלוסיות רגישות.
תוכנית הדיגום נקבעת יחד עם המעבדה לפי סוג המבנה והמערכת.
אילו מסמכים כדאי לבקש מקבלן האיטום?
כדאי לבקש אישור שהחומר מותר למגע עם מי שתייה, פירוט של שלבי העבודה וזמני ההתקשות, תוצאות בדיקת ההצפה, ותוצאות דיגום אחרי החיטוי.
בלי המסמכים האלה אי אפשר לדעת אם האיטום באמת נבדק.
כדאי לתאם את העבודה מראש מול דיירי הבניין או מנהלי המתקן, כי ריקון מאגר, תיקון והמתנה להתקשות הציפוי משביתים אותו לכמה ימים.
במבנים שאינם יכולים להיות בלי מים, למשל מוסדות רפואיים ובתי מלון, מתכננים אספקת מים חלופית לפני שמתחילים, ולא באמצע התהליך.
איטום מאגרי מים עם מי-טל חיטוי מערכות מים
הכשל נראה קטן בשלב שבו קל לתקן אותו: כתם, מפלס שיורד, ציפוי שמתחיל להתקלף.
מי שבודק בשלב הזה מתקן נקודה אחת.
מי שמחכה לעכירות מגלה לעיתים שצריך לנקז, לנקות, לחטא ולדגום מחדש, ולפעמים לטפל גם בצנרת שאחרי המאגר.
מי-טל חיטוי מערכות מים מלווה את התהליך כולו, מהבדיקה במאגר ועד דיגום סיום במעבדה מוסמכת.
הוותק של מעל עשור, הכשרת המייסד והעבודה עם מעבדה מוסמכת על ידי משרד הבריאות מאפשרים לנו לתת תמונה ברורה ומתועדת, בלי להניח הנחות.
אם יש לכם מאגר עם סימני רטיבות, מים שהשתנו או ספק לגבי מצב האיטום, צרו קשר עם מי-טל חיטוי מערכות מים ונתאם בדיקה.
איטום מאגרי מים נכון, יחד עם חיטוי ודיגום, הוא הדרך לוודא שהמים שמגיעים לברז נקיים.

